זנזורי ואח' נ' בע"מ ואח'

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה וכל שנאמר בה הוא, שרכב התובעים נפגע על ידי רכב אחר ובעקבות אירוע זה נפתחה תביעה אצל הנתבעת 1 (להלן:"הראל") והתביעה נדחתה בטענה, חריגים לחבות כלפי צד שלישי ובטענה שיש קשר משפחתי של חברה בע"מ עם בעל הרכב הפוגע.

לאחר תיאור זה, ביקשו התובעים לחייב הנתבעים לשלם להם סך של 19,378 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לפי דו"ח שמאי בסך 16,974 ₪, שכ"ט שמאי 1,104 ₪, הוצאות משפט 200 ₪, הפסד יום עבודה 500 ₪ וריבית והצמדה בסך 600 ₪.

2. כתב ההגנה, שהוגש על ידי הנתבעות, אינו מפרט את עצם האירוע, אלא מציין, שלתובע נשלחה המחאה לפי דו"ח שמאי נגדי וההמחאה חזרה.

עוד טוענות הנתבעות, שההפרש שלא שולם לתובעים נובע בגין חלק ברכב אשר הוחלף במקום לתקנו. כמו כן, קוזז חלק משכר טרחתו של השמאי, משום ששכ"ט השמאי בסכום של 1,104 ₪ הינו מופרז ומוגזם ביחס למקובל ולנהוג בשוק ואינו עולה בקנה מידה אחד עם חובתם של התובעים להקטין את נזקיהם. הנתבעים גם חולקים על גובה שיעור ירידת הערך, כפי שנקבע על ידי השמאי, משום שהתובעים לא הציגו את עברו הביטוחי של הרכב.

3. כפי שציינתי לעיל, אין הנתבעת מתייחסת בכתב ההגנה לפרטי האירוע, ברם מעצם העובדה, שהנתבעת שלחה לתובעים המחאה על חלק של הנזק – עולה מכך, שבעצם הנתבעת הכירה באחריותה.

4. מטענות הצדדים, כפי שהועלו בפני בית המשפט עולה השאלה השנויה במחלוקת והיא, האם הפיצוי אותו העבירה הראל לתובעים מכסה את כל הנזק שנגרם לתובעים – כפי שהעריך שמאי מטעמם, או שמא יש לפצות את התובעים בגובה הנזק כפי שקבע שמאי מטעם התובעים.

מבחינת טענות הצדדים וחומר הראיות, עולות העובדות והטענות הבאות:

א. א) מעדות התובעת עולה, שרכבה – אשר היה נהוג בידי מר זנזורי ארז

(להלן:"מר זנזורי") חנה ומישהו פגע בחלקו האחורי של רכב התובעים, תוך כדי שהרכב חונה.

חודש לאחר שהתובעת שלחה את תביעתה לנתבעת, שלחה לה הנתבעת המחאה בסך של 2,585 ₪, בעוד שהנזק היה גבוה בהרבה, קרי סך של 16,974 ₪.

ב) מר זנזורי העיד בבית המשפט, שאכן הרכב חנה בסככה ונהג אחר בשם

זנזורי אבישי, שהוא בן דודו של מר זנזורי, נסע לאחור ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעים וכתוצאה מכך, היה צורך להחליף חלק בתא המטען לחלק מקורי.

ב. א) מר משה פרידמן, נציג הראל (להלן:"מר פרידמן") טוען, שהפיצוי אשר

שולם לתובעים הוא פיצוי לפי קביעת השמאי מטעמם. עוד טוען מר פרידמן, שהיות ומחובתו של התובע להקטין את הנזק והיות והנזק הוא בר תיקון – לא היה מקום להחליף את כל הדלת ובעצם, לטענתו, גם לא הוחלפה כל הדלת והתובעת לא תיקנה את הרכב. (עמ' 2 לפ',ש' 1- 6).

ב) מר פרידמן חולק על קביעת השמאי מטעם התובעים, שיש להחליף את כל

מכסה תא המטען, שעלותו מתקרבת לסך של 15,000 ₪ בעוד שהשמאי אינו קובע, שנזק זה לא ניתן לתיקון וכאשר התיקון עצמו עולה פחות בהרבה, קרי סך של 1,900 ₪.

מר פרידמן סבור, שאין מקום לשלם הסכום, כפי שקבע שמאי התובעים, שכן תשלום מלוא הנזק כפי שנקבע על ידי שמאי מטעמם, מביא לכך, שהתובעים מתעשרים על חשבון הראל. (עמ' 2 לפ',ש' 6- 11).

כך גם טען מר פרידמן לגבי שכר הטרחה המופרז אותו גבה השמאי בנדון דנן.

ג. א) התובעת מאשרת, שאכן לא פרעה את ההמחאה, משום שהסכום נראה לה